הסיפור הראשון בהיסטוריה

קפיצה אבולוציונית שהתרחשה לפני פחות ממאה אלף שנה היא זו שהפכה יצור אפרורי ולא בולט במיוחד בשרשרת המזון, הקרוי הומו-ספיאנס לטורף-על השולט בכדור הארץ.

מה קרה שם? – החוקרים לא בדיוק יודעים, זה אחד המקומות שבהם הגישה האבולוציונית הדרוויניסטית הופכת להיות לשנויה למדי במחלוקת. מדובר בקפיצה אבולוציונית עצומה שתוך כמה עשרות אלפי שנה (כלום במונחים אבולוציוניים) הפכה מוח קופי למוח הזהה ביכולותיו למוחנו אנו.

בלשנים, ארכיאולוגים והיסטוריונים מסכימים היום שסיפורים ולא עצם התקשורת המילולית הם אלה שהפכו את המין שלנו למה שהוא היום. שפה בסיסית קיימת אצל כל בעלי החיים. שפה קולית מורכבת ועשירה כמו שלנו קיימת גם היא אצל מספר מינים של בעלי חיים (פילים למשל). אבל אף בעל חיים לא מסוגל לייצר סיפורים מורכבים על דברים שלא קרו עכשיו או לא קרו בכלל.

ככה אני מדמיין את הסיפור הראשון בהיסטוריה: הומו-ספיאנס חביב ההולך לו בדרך לנהר קרוב ונתקל בחבר לשבט. על פניו של החבר הבעת פנים מלאת דאגה והוא מסמל לו – עצור! אל תלך לנהר, אני הלכתי לשם וניסיתי לשתות ואז תנין קפץ עלי. הנה תראה את השריטה שקיבלתי משיניו. אם תלך לשם הוא יטרוף אותך.

אני מדמיין את הסיטואציה לא כשיחה, אלא כנפנופי ידיים וחלקיקי מילים לצד הבעות פנים מוחצנות, אבל זה לא מפחית מהעובדה שכבר אז היה מדובר בסיפורים לכל דבר. סיפורים המתייחסים לעבר, הווה ועתיד, מצליחים לייצר גשר של ידע בין-דורי ומצילים אנשים מטבע ואסונות.

היכולת הבסיסית הזו של יצירת סיפורים היא זו שאפשרה לבני האדם, תוך כמה עשרות אלפי שנה לבנות כלים מתקדמים, לשלוט בצורה מסודרת באש, להתחיל לייצר אומנות, לבנות סירות ולהכחיד את כל מיני האדם הקדמון האחרים.

סיפורים אפשרו לייצר מבנים חברתיים מורכבים וגדולים כמו ממלכות ומדינות. סיפורים יצרו את הבסיס לחוק, לדת, למערכת הכלכלית. תסתכלו מסביב, האם יש משהו בחברה האנושית שלא בנוי על סיפור?

הכסף שלנו הוא לא יותר מאגדה חביבה (גם אם מדובר במשהו חדש במיוחד כמו  במטבעות קריפטוגרפים מבוזרים). תיאוריות מדעיות הן הסברים סיפוריים לתופעות שאנחנו לא מבינים עד הסוף. העמים וההיסטוריה שלהם הם מאגדת סיפורים המוסכמת על ידי קבוצות אוכלוסייה עם מאפיינים דומים. חברות וארגונים הם סיפורים מורכבים שנועדו לייצר שפה משותפת בין אנשים עם כוח לאנשים עם ממון…

סיפורים הם גם החוזקה שלנו וגם החולשה. ברמה הטכנית סיפורים, או מבנים דמויי סיפור, הם סך הכל דרך לתיוק של אינפורמציה מורכבת בתוך מערכת עם משאבים מוגבלים (המוח שלנו). מוח שכנראה לא מסוגל באמת להכיל שום אינפורמציה מורכבת שלא בנויה כסיפור.

אולי בינה מלאכותית המשולבת בתוך מוחנו תאפשר לנו יום אחד לתקשר בצורה אנליטית נטו, עם עובדות ומספרים, תעזור לנו לגבור על מגבלותינו ולהתרחק באמת מאחינו חובבי הבננות.

אבל עד שזה יקרה אני ממליץ לכם, קופים מתקדמים יקרים שלי, לא לקפוץ מעל הפופיק ולזכור שסיפורים הם הגבול העליון לתקשורת שלנו. כך שאם אתם דוגלים בתקשורת "שכלתנית" ו"אנליטית יותר", אתם לא באמת מתקדמים לשום מקום, אלא בהכרח לוקחים את עצמכם אחורה באבולוציה.